פסק-דין בתיק ת"א 1189-06

תובענות הדדיות שברקען הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 19.10.1998 ושעניינו באספקת מבנים חקלאיים והרכבתם.

א.   ההליך והצדדים לו

1.        הנתבעים מתגוררים במושב ורד יריחו בקרבת ים המלח ועוסקים בחקלאות. התובעת פועלת בתחום אספקת מוצרים להקמת מבנים חקלאיים והרכבתם. הנתבעים ביקשו להקים בתי גידול חקלאיים מסוג "מנהרות", המהוות סוג של חממות לגידול גפנים (להלן המנהרות). לשם כך פנו הנתבעים לתובעת, קיבלו הצעת מחיר, אישרו אותה והתקשרו על-יסודה בהסכם נושא תאריך 19.10.1998 (להלן ההסכם). במועד מאוחר יותר, ביום 7.12.1998, ביצעו הנתבעים הזמנה נוספת של מוצרים בהיקף קטן יותר (להלן ההזמנה הנוספת).

2.        התובענה העיקרית הוגשה בידי התובעת ביום 22.1.2006 כהליך בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 153,000 ש"ח; יסודה בטענה שהנתבעים לא שילמו לתובעת את התמורה הקבועה בהסכם ובהזמנה הנוספת, אף שהתובעת מילאה אחר חיוביה וסיפקה לנתבעים את הפריטים שהוזמנו. התובעת ביקשה לאכוף על הנתבעים את חיוביהם בכל הנוגע לתשלום התמורה המוסכמת בגין שתי העסקאות.

3.        הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. ראשית, טענו כי התביעה נגדם התיישנה. שנית ולגופה של מחלוקת טענו שהתובעת הפרה את ההסכם בכך שסיפקה להם את המנהרות באיחור שגרם לכך שיבול הכרם בשנים 1998 עד 2000 היה דל ושווק באיחור באופן שהסב לנתבעים נזק כספי. לתובעת יוחסה הפרה נוספת של ההסכם שביטוייה בכך שלא הוציאה לנתבעים חשבונית מס על-פי המוסכם ובכך סיכלה את זכותם של הנתבעים לקבל מענק כספי לו היו זכאים ממשרד החקלאות.

4.        כתום חקירה של נתבעת 2 (להלן הנתבעת) לפני כב' הרשם באו הצדדים לכלל הסכמה כי תינתן לנתבעים רשות להתגונן על-פי הבקשה [החלטת כב' הרשם רומי מיום 12.4.2007]. ביום 28.5.2007 הגישו הנתבעים תובענה שכנגד בה עתרו לחייב את התובעת לשלם להם פיצוי בסך של 292,142.9 ש"ח. התובענה שכנגד נסמכה על אותן טענות עובדתיות ומשפטיות שהועלו קודם לכן בבקשה למתן רשות להתגונן.

5.        בעלי-הדין הגישו ראיותיהם בתצהירים. מטעם התובעת הוגשו עדויותיהם של מנהלה חלמי אבו מוך (להלן אבו מוך), רו"ח התובעת בסאם קאדרי (להלן קאדרי) ומנהלת החשבונות של החברה, ג'מל אינתיסאר (להלן ג'מל). מטעם הנתבעים הובאו תצהירי הנתבעת ונתבע 1 (להלן הנתבע). עוד הוגשו חוות-דעת מומחים שנסבו על שאלת עצם קיומה של זיקה בין האיחור הנטען באספקת המנהרות לבין תנובת הכרם, טיבה והיקפה בשנות הגידול העוקבות, ועל  השלכותיה הכספיות של זיקה זו בכל הקשור לרווחי הנתבעים מתנובת הכרם.

6.        במועד שנקבע לשמיעת ראיות באו בעלי-הדין לכלל הסכמה דיונית לפיה יוותרו הדדית על חקירת העדים והמומחים ויסכמו טענותיהם בשאלות העובדתיות והמשפטיות שבמחלוקת כפי שעולות מכתבי-הטענות, ופסק-הדין ינתן בהסתמך על החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים. להסכמה ניתן תוקף של החלטה [ראו פרוטוקול הדיון מיום 14.10.2010].

7.        השאלות הטעונות הכרעה הן אלה: מהם חיובי הצדדים שעוגנו בהסכם ובהזמנה הנוספת; האם הפר מי מהצדדים את חיוביו על-פיהם והאם התיישנה עילת התביעה שנסבה על אותה הפרה; ככל שהוכחה הפרה כזו, מה הסעד לו זכאי הצד שנפגע ממנה. שאלות אלה יידונו להלן.

בפתח הדברים יודגש שבהליך כגון דא, שהתנהל ללא חקירת עדים ומבלי שניתנה לבית-המשפט הזדמנות להתרשם בצורה בלתי-אמצעית ממהימנות הדוברים ומאמינות עדותם, תוכרענה התובענות ההדדיות בראש ובראשונה על-פי תוכנם של המסמכים שהוצגו - על מה שיש בהם ומה שאין בהם - ומידת התאמתן של גרסאות הצדדים למסמכים אלה ולהגיונם של דברים. הכרעה כזו, אשר מושתתת במידה רבה על מסמכים שהוכנו והוחלפו "בזמן אמת", נוטלת את עוקצן של טענות לשיהוי ונזק ראייתי שנובע מחלוף הזמן עד למועד בו נפתח ההליך.

ב.   תוכן ההסכם וחיובי הצדדים על-פיו

על עצם חתימת ההסכם, מועדו וזיהוי המסמך המגלם אותו אין מחלוקת. לענייננו יש לעמוד על חיוביהם ההדדיים של הצדדים כפי שעוגנו בו.

1.        כללי - ההסכם והצדדים לו

לב-ליבו של ההסכם מצוי בהצהרות הצדדים כי התובעת מוכרת למזמין פריטים שונים שישמשו להקמת המנהרות וכי המזמין מעוניין לרכוש את הפריטים מהתובעת. בהתייחס לפריטים שעליהם נסב ההסכם ולמחיר המוסכם שישלם המזמין לתובעת תמורתם מפנה ההסכם להצעת מחיר 3311 מיום 19.10.1998 [נספח ב' לתצהיר ג'מל; להלן הצעת המחיר].

אף שההסכם והצעת המחיר נחתמו בידי הנתבע לבדו, ולא על-ידי הנתבעת, אין מחלוקת על כך ששני הנתבעים כאחד היו מעורבים בגיבוש ההסכם וכריתתו ונכחו במעמד חתימתו. עמדה על כך הנתבעת בעדותה לפני כב' הרשם: " אני ובעלי תמיד שותפים יחד, אין דבר כזה שאחד לא יודע מה עושה השני. כשאנחנו עושים דבר אנחנו עושים את זה ביחד" [עמ' 1 לפרוטוקול מיום 12.4.2007; להלן פרוטוקול הבר"ל].

גם בכתבי בי-דין שהגישו הנתבעים מצויה הודאה בכך שההסכם מיום 19.10.1998 נחתם בין הצדדים להליך, קרי בין התובעת מזה לנתבעים מזה [סע' 12 לבקשה לרשות להתגונן וסע' 14 לתצהיר שנלווה לה]. בדברים הללו גלומה הודאת בעל-דין בהיותה של הנתבעת צד להסכם. ברוח זו הוגשה התובענה שכנגד, שעניינה בפיצוי נזקיהם הנטענים של הנתבעים בשל הפרת הסכם המיוחסת לתובעת, על-ידי שני הנתבעים כאחד. אלמלא הייתה הנתבעת צד ישיר להסכם לא הייתה בעלת מעמד לתבוע בעילה חוזית שיסודה בטענה להפרתו.

על-יסוד הדברים הללו יש לראות בשני הנתבעים כאחד צד ישיר להסכם ומי שנושאים יחדיו בחיובי המזמין על-פיו.

2.        התמורה המוסכמת

(א)          ההסכם מפנה להצעת המחיר לתכלית כפולה: לשם זיהוי חיובי התובעת שעניינם בטיבה והיקפה של ההזמנה נשוא ההתקשרות ולשם קביעת המחיר אותו ישלמו הנתבעים לתובעת בעבור ההזמנה [נספח ג' לתצהיר ג'מל]. בהצעת המחיר הובא תיאור של הפריטים המוזמנים שישמשו להקמת המנהרות וננקב מחיר גלובאלי בגינם, הכולל גם מרכיב של הובלה והרכבה, בסך 97,000 ש"ח. צויין שהמחיר אינו כולל מע"מ. בשולי הצעת המחיר באה חתימת הנתבע שאישר את ההצעה, ביקש לספק את הפריטים והתחייב לשלם לתובעת את התמורה המוסכמת בגינם.